מאז ומעולם הייתה בי פליאה ליצורים קסומים אלה.
התשוקה להכיר אתכם הייתה גדולה תמיד.
הרצון בקרבתכם, געגוע לחיבוק הקטיפתי, כמגע עננים מלטף, מלווה אותי מימי ילדותי עד היום.
אולי כעת הגיעה השעה להכירכם, מלאכים שלי. ישויות אור, רב ממדיות.
אתם משפחתי הרוחנית.
געגוע ישן המביא לפגישה מחודשת, עם החלק בתוכי, שמכיר בקיומכם וחי עמכם ולצדכם בעולם האור.
דמעות עולות בעיני מן המחשבה, שהגיע הרגע בו אחזור לאיחוד המושלם עמכם.
אז מי אתם מלאכים שלי? אנא עזרו לי לשקוע באמון חסר התניות באהבתכם.
עולה בי זיכרון עמום משדות ירוקים, עשירי צמחייה, מוקפים אגמים ונימפות מים. שדוניות קטנטנות היושבות על חופי האגם, עטופות בפרחים ושרות מנגינות אלוהיות.
מסביב חולפים הבזקי אור בוהקים ומהירים. משתובבים, צוחקים, מתהפכים וזוהרים. אלה הייתם אתם, המלאכים.
הנוכחות שלכם בעולמות הגבוהים כמו ריח שדות ורדים...
שטיחי אהבה הנפרשים על פני טוהר, השוכן בממלכות האור.
געגוע כה עמוק הותרתם בנשמתי.
מרקיע השלמות, העונג האינסופי, הטוהר, היופי, החוכמה והשמחה...
...עד להתעוררות בעולם זה.
זיכרון עמום מלווה כל פסיעה במישור האדמה הצפופה, העכורה והדומעת כאב...
כשבליבי שב, עולה ומציף ספק דמיון ספק זיכרון של דמויות אור הזהב, הנשפך והמתמזג לגוונים מנחמים של ורוד, ירוק ותכלת האהבה.
כעת אני מזמינה אתכם: בואו אלי מלאכים שלי.
התקבצו סביבי. נשאו את ליבי אל הממלכות הגבוהות.
אנא רפאו אותי במי המרפא, ממעיינות הבוראים הקדומים.
מתמסרת אני אליכם, מלאכים שלי, כי לא נותרה לי אלא התקווה לישויות האור המתוקות שאתן...
אנא מכן, משפחתי היקרה, מלאכי נשמתי, שטפו את עיניי בטוהר אורכם מכל מראות ההבל שהן ראו על פני האדמה זו מיום הולדתי בבשר אנוש...
צחצחו את אוזניי מפני כל הצלילים הפוגעים וצורמים... אינני חפצה לשמוע מהם עוד...
... רפאו את תודעתי מן המילים נושאות החושך...
נקו אותי ממבטי הזרים.
שאהיה כבלתי נראית, גלויה לעיניכם בלבד, הנושאות חמלה, אור טהור, אור עליון, אור בורא.
אנא רפאו אותי באהבה ועטפו אותי ברחם רחמים, שומר ומגן.
מבקשת חסד עליון שיאיר בזוהר קדוש, עד אשר תתעלה נשמתי לכיסא מרומים אל קודש הקודשים.
חוזרת הביתה, רק הביתה ושם שקט. והוא נפלא ומחכה רק לי...
ילדה שלנו...
כולנו חיכינו לך...
רק אל תהיי עצובה, אל תהיי עצובה...
כי תמיד היית כאן. אף פעם לא עזבת, את רק נזכרת, טוהר שלנו...
יופי שלנו...
היי שמחה, כי את בבית.
ברוך שובך הביתה. הבית שבו תמיד היית.
מה אני צריכה לעשות, אמא ואבא עליונים? מה לעשות...
תני לצלילים לשטוף אותך ותהיי אהבה.
האהבה שלנו אליך היא האהבה שלך למלאכים, לשדות הקטיפה הירוקים, לשדוניות הקטנות, לאגמים המתוקים, לצלילי השירה הקדושה...
את תמיד מחוברת לכאן, את תמיד בבית.